אחת מהתלונות הכי נפוצות של בעלי כלבים היא על ריח רע מהפה של כלבכם. ניתן לאפיין את ריחות הכלבים לריחות נורמאלים ולריחות בלתי נורמאלים.
ריחות נורמאלים:
השקים האנאלים:
כלבים מייצרים באופן טבעי הפרשות שמטרתן לאפשר לכלבים אחרים לזהות אותם ככלבים וכפרטים. על כל גוש צואה יש את חותם הריח של בעליו. כאשר כלב מרחרח צואה של כלב אחר הוא יכול לקבל מסרים של פחד, מעמד, מין וכו'. זאת גם הסיבה מדוע כלבים בעת פגישה מיד הולכים לאחוריים של השני על מנת לרחרח.
על אותו ריח אחראים השקים האנאלים. מדובר בשני שקים המצויים מתחת לפי הטבעת. בתנאים נורמאלים כאשר הכלב עושה את צרכיו שקים אלו מייצרים הפרשות טבעיות שמשתנות מהפרשה מימית וצהובה להפרשה משחתית ואפורה ובעלת ריח חזק ו"בואשי". הפרשות אלו אחראיות על אותו "ריח ניחוח" של הצואה וכן עוזרים לסכך את יציאת הצואה עקב אופיים השומני. לעיתים בעת שהכלבים מפחדים או מצויים בסטרס הם יכולים לפזר את "מי הקולון" שלהם בסביבה. וזאת דרך נוספת של כלבים לסמן טריטוריה.
התפלשות:
לחלק מהכלבים נותרה התנהגות שירשו מאבותיהם הזאבים: ההתפלשות. אותם כלבים אוהבים להתגלגל ולסמן את עצמם בריחות טבעיים מסוימים של חיות אחרות בסביבתם, כולל בהפרשות צואה של טרף פוטנציאלי
בלוטות בעור
בלוטות אקריניות – כלבים אינם מזיעים באמצעות בלוטות בעור על מנת להתקרר (כפי שאנו עושים), אלא באמצעות בלוטות הקרויות בלוטות אקריניות המצויות בכפות הרגליים ובאף. באופן טבעי על גבי כפות הרגליים ישנם מיקרואורגניזמים שנמצאים על פני השטח ותורמים לריח האופייני של כפות רגלי הכלב – ריח שדומה במעט לריח חטיפי גבינה. ריח זה מורגש יותר כאשר כפות רגלי הכלב רטובות מאשר כשהן יבשות.
בלוטת שומן וחלב המצויות בתוך תעלות האוזניים – הן מייצרות את הפרשות ה"דונג" השומניות של האוזן, המיקרואורגניזמים חיים באופן טבעי ב"דונג" שומני זה ומייצרים ריח שמרים גם כאשר האוזן בריאה.
בלוטות אפוקריניות – בלוטות המצויות ברחבי הגוף ליד כל קבוצת שיער. מטרתם לייצר סיגנלים כימיים המשמשים לתקשורת עם כלבים אחרים
גזים:
לעיתים אנו חשים בריח רע שמקורו בגזים העולים מקיבת הכלב .(REFLUX ) בדרך כלל הריח נוטה להיות חזק יותר אחרי ארוחות. תופעה זו נחשבת לנורמלית.
ריחות בלתי נורמאלים:
ישנם ריחות שיכולים להיות סימן לבעיות בריאות שיכולות להצריך טיפול וטרינרי.
מחלות עור:
ריח רע יכול לנבוע גם ממחלות עור כגון: דלקות עור על רקע חיידקי, פצעים המפרישים מוגלה, הפרשות מוגברות של חלב ואלרגיות המובילות לגירוד אינטנסיבי שיכול להוביל להתיישבות מיקרואורגניזמים שונים שיכולים לגרום לדלקת, כמו שמרים וחיידקים. פרעושים וקרציות מהווים זרז לדלקות ואלרגיות ולכן טיפול מונע בכל עונות השנה יכול למנוע בעיות עור. כלבים בעלי כפלי עור (כמו פני הפאג או הפקינז) חשופים לצמיחת חיידקים או שמרית משנית על פני עורם. הטיפול הניתן הוא ספציפי לכל מקרה וניתן על ידי הווטרינר המטפל. כמו כן, סוגי מזון שונים גורמים לריח עור שונה ולעיתים החלפה של סוג המזון פותרת את הבעיה.
דלקות אוזניים:
מחלות אוזניים הינן מקור נפוץ לריחות מן הכלב והן נגרמות בעיקר מזיהום על ידי חיידקים ושמרים.
הפרשות מהבלוטות האנאליות
כאשר הבלוטות אינן מתרוקנות כהלכה, עלולה להתפתח סתימה או דלקת, דבר המייצר סירחון רב. רוב המצבים האלו, גורמים לכלב סבל ודורשים טיפול על ידי וטרינר.כאשר אזור פי-הטבעת של הכלב מגורה ניתן לראות שהכלב מלקק את האזור וגורר את ישבנו על הרצפה. במקרה כזה צריך להגיע לווטרינר לצורך בדיקה וריקון הבלוטות.
מחלות דנטאליות:
מחלות דנטאליות או כיבים בפה יכולים ליצור ריח רע מן הפה. בעלי חיים, בדומה לאנשים סובלים מהצטברות אבן שן. אבן שן מורכבת ממינרלים, שיירי מזון וחיידקים הגורמים לריקבון ודלקת ברקמות הפה, וזה המקור לריח הרע מהפה. מחלות דנטאליות עלולות גם להוביל לעודף ריור, דבר הגורם לעור מסביב לפה להיות דלקתי ולייצר סרחון. ראוי לציין שלתופעה זו יש מרכיב גנטי: כלבים מגזעים קטנים נוטים להגיע למרפאה לטיפולים חוזרים ונשנים.
הפתרון הטוב ביותר הוא מניעה: צחצוח שיניים, מזון ייחודי ושימוש בחטיפים דנטלים. שמירה על שיניים נקיות לאורך השנים מונעת בעיות בגילאים מבוגרים וחשובה ביותר בשמירה על בריאות הכלב. במידה והמצב חמור הדרך הטובה ביותר לטפל הינה ניקיון שיניים יסודי.
מחלות כלליות:
סכרת: במחלת הסכרת מופרש אציטון בנשימה. במקרים אלו תלונת הבעלים עשויה להיות שהכלב "מריח כמו שיכור…."
כשל כליה: במחלה זו ישנה עליה ברמת השתנן בדם. כאשר רמות השתנן גבוהות הדבר עלול להתבטא בריח רע מהפה. בנוסף, בכשל כליה ישנה הצטברות מואצת של אבן שן, דלקות חניכיים וכיבים בפה, דבר התורם לריח הרע.
חוסר טיפוח: ישנם גזעים של כלבים התלויים בבני האדם לשמירה על פרוותם בריאה וחסרת ריחות בלתי נעימים. כלבים אלו דורשים סירוק וניקוי הפרווה על בסיס יומי. פרווה לא מטופחת עלולה להכיל אבק וחומרים אחרים עם ריח לא נעים, וגם יכולה להוביל מקור להתיישבות חיידקים ושמרים שיכולים לתרום לריח.
טפטוף שתן: כאשר יש טפטוף שתן הפרוה בפלג הגוף האחורי נרטבת, ולעיתים מתפתחת גם דלקת עור. בכלבים ארוכי שיער קשה במיוחד להבחין בהתחלה במקור הריח והתלונה הינה על ריח רע המגיע מהכלב.
לסיכום:
כאשר אתם מבחינים בשינוי בריחו הרגיל של הכלב, מומלץ להגיע לבדיקה אצל הוטרינר.
על כלבים וניחוחות – ריחות נורמאלים – הפרשות – התפלשות – גזים – מחלות אוזניים – מחלות דנטליות – מחלות כלליות.
ד"ר יובל סמואל מרכזים לרפואה וטרינרית. וטרינר כפר סבא, וטרינר תל אביב, וטרינר כפר שמריהו.